הקאנון
יש פרקים שהם רגעים מכוננים של המדיום — שיחות שאנשים חוזרים אליהן שנים אחרי שיצאו. אלה הקלאסיקות: מזוקקות לעברית, מסומנות בזהב, שוות כל דקה.
בפרק ממאי 2020 מאסק מסביר למה בית לא נבנה, איך נראה שתל המוח הראשון של נוירלינק, ולמה לדעתו הכישרון בארה"ב מוקצה לתחומים הלא נכונים. הכול חוזר לשאלה אחת: לאן הולך המאמץ.
הפרק שכולם זוכרים בגלל הג'וינט — אבל מה שמאסק אמר בו על בינה מלאכותית, שבע שנים לפני שהיא הפכה לשיחה היומיומית של כולנו, הוא הסיבה האמיתית לחזור אליו.
הוברמן מספר איך הגיע ממוסד סגור לפרופסורה בסטנפורד, ומסביר את הנוירוביולוגיה של שינוי: למה מיקוד הוא שער הכניסה, למה השינוי קורה דווקא במנוחה, ולמה תחושת הדחיפות חשובה מהאהבה או הפחד.
מנכ"ל Google DeepMind אצל האנה פריי: למה "אינטליגנציה משוננת" היא החסם האמיתי לבינה כללית, מה מודל עולם יודע שמודל שפה לא, ולמה המהפכה הזאת תהיה מהירה פי עשרה מהמהפכה התעשייתית.
יאמפולסקי אצל סטיבן ברטלט: למה הפער בין יכולת לשליטה רק נפתח, למה "פשוט נכבה את זה" הוא טיעון ריק, מה באמת קורה לתעסוקה עד 2030 — ולמה הוא בכל זאת ישן טוב בלילה.
גוגינס והוברמן על המנגנון של כוח רצון: אזור במוח שגדל רק ממה שלא רוצים לעשות, למה כדאי ללמוד להיכשל לפני שלומדים לנצח, ולמה גוגינס מוותר על מיליונים.
בוב לזר אצל ג'ו רוגן: הפיזיקאי שטוען שעבד ב-S4 על הנדסה לאחור של חללית חייזרית מספר למה זה נכשל — כור שמייצר כבידה, בלי חיווט ובלי חום, ופער טכנולוגי שהוא מדמה לאופנוע בעידן העגלות.
נאבל רביקאנט אצל כריס וויליאמסון על אושר, רצון וסטטוס: למה לא-לרצות שווה כמו להחזיק, למה מנצחים במשחק כדי להשתחרר ממנו, ולמה העיסוק בעצמך הוא מקור האומללות.
בשיחה נדירה עם המפיק ריק רובין, קנדריק לאמאר חושף את פילוסופיית היצירה שלו: למה חיבור אמיתי מנצח נוסחה, למה 'זו פשוט תחושה', ולמה הסקרנות והילדוּת הן מקור ההשראה.