מרטין פיקארד: שיער אפור יכול לחזור לצבעו — וזה משנה את מה שחשבנו על הזדקנות

"גילינו שהלבנת שיער, לפחות באופן זמני, היא הפיכה. וזה היה מפתיע, כי זה נוגד את התפיסה שהזדקנות היא תהליך קווי שפשוט קורה עם הזמן, לא משנה מה עושים." — מרטין פיקארד

מרטין פיקארד הוא פרופסור לרפואה התנהגותית באוניברסיטת קולומביה, והמחקר שלו עוסק במיטוכונדריה — האברונים שרוב האנשים זוכרים משיעורי ביולוגיה כ"תחנת הכוח של התא". בשיחה עם אנדרו הוברמן הוא מנסה להרחיב את התמונה הזו, ומתחיל בדוגמה שכולם מכירים מהמראה.

הניסוי שיש על הראש של כולם

הוברמן שואל ישירות את השאלה שבגללה רבים מגיעים לפרק: האם אפשר להפוך הלבנת שיער על ידי הפחתת לחץ, והאם לחץ מאיץ אותה. התשובה של פיקארד זהירה:

"סביר ששני הדברים נכונים."

אבל מה שמעניין הוא למה המעבדה שלו בכלל חקרה שיער. לדבריו, זה נראה כמו הניסוי המושלם:

"לכל שערה יש אותו גנום. הן כולן תאומות זהות מבחינה גנטית. והן כולן חשופות לאותו משטר אימונים, לאותו אוכל, לאותה רמת לחץ."

ובכל זאת:

"יש שערות שמלבינות כשאתה בסוף שנות ה-30, ויש שערות שמלבינות כשאתה בשנות ה-80. מה לעזאזל קורה פה?"

והשאלה הגדולה שהוא רואה מאחורי זה אינה קוסמטית:

"אם נצליח להבין את זה, אולי נוכל להבין למה אנשים שונים מזדקנים בקצב שונה."

שערה אחת היא מערכת שבה כמעט כל המשתנים קבועים — ולכן כל הבדל בה מצביע על משהו שאינו גנטי.

"לפחות באופן זמני, הפיך"

את התוצאה פיקארד מנסח בזהירות, ומיד מסביר למה היא חשובה:

"מה שגילינו הוא שהלבנת שיער, לפחות באופן זמני, היא הפיכה. וזה היה מפתיע, כי זה נוגד את התפיסה שהזדקנות היא תהליך קווי שפשוט קורה עם הזמן, לא משנה מה עושים."

והוא מזכיר שאובדן צבע בשיער ובזקן הוא אחד הסימנים המובהקים של הזדקנות — משהו שקורה כמעט לכל אחד, רק בשלבים שונים של החיים.

גם הוברמן, שמתאר את עצמו כ"ניסוי טבעי" כי אינו צובע לא את שיערו ולא את זקנו, מוסיף הסתייגות משלו: הוא לא בטוח שאפשר להחזיר כל שיער אפור לצבעו רק באמצעות הפחתת לחץ.

כמה מזה בגנים

אחד הנתונים שפיקארד חוזר אליו נוגע לשאלה כמה מאורך החיים שלנו נקבע מראש:

"ברור מאוד שלא יותר מעשרה אחוזים מאורך החיים שלך מונעים גנטית. המחקרים הטובים ביותר מעמידים את זה על כשבעה אחוזים."

כלומר, לפי ההערכה שהוא מציג, רוב מה שקובע כמה זמן נחיה אינו עובר בתורשה.

מה זה בכלל אנרגיה

כשהוברמן שואל את השאלה הבסיסית — מה היא האנרגיה שבזכותה אנחנו רוצים לעשות דברים ולא רק מכריחים את עצמנו — פיקארד מודה שגם פיזיקאים לא מסכימים על התשובה. הוא מזכיר את ריצ'רד פיינמן, שאמר שאנחנו בכלל לא יודעים מה היא אנרגיה.

ואז הוא מציע את ההגדרה שהוא אוהב, ומייחס אותה לאשתו, ביופיזיקאית:

"אנרגיה היא הפוטנציאל לשינוי."

והוא מדגים: גוף שקפוא לחלוטין אינו יכול לזוז. גוף האדם, בטמפרטורה של 37 מעלות, מחזיק את הפוטנציאל לנוע, לכווץ שרירים ולתפקד.

ההבדל בין חי למת

מכאן פיקארד מגיע לתצפית שהיא אולי הרעיון החזק ביותר בשיחה:

"ההבדל בין אדם חושב, מרגיש ומודע — שמסוגל ללכת לחדר כושר ולהרים — לבין גופה, הוא לא גודל השרירים, לא מספר התאים, לא הגנים, לא המיטוכונדריה. זה שום דבר מזה."

ומה כן:

"ההבדל בין אדם חי לבין גופה הוא זרימת האנרגיה. כשמתים, כל המבנה, כל הדבר הפיזי, נשאר כמו שהוא — אבל האנרגיה מפסיקה לזרום."

לפי התיאור הזה, החיים אינם חומר מסוים אלא תהליך שמתרחש בו.

תקציב אנרגיה

את הרעיון הזה פיקארד מתרגם למשהו מוחשי: לגוף יש תקציב, והוא מחלק אותו בין מערכות. הדוגמה שהוא בוחר ידועה לרופאים:

"אם את אישה צעירה ואת מתאמנת הרבה, את מאבדת את המחזור. וזה לא בגלל שמערכת הרבייה שבורה או שהשחלות חולות."

ההסבר שהוא נותן הוא חלוקה מחדש של משאב מוגבל:

"ההסבר הטוב ביותר שיש לנו הוא מחסור באנרגיה. את מפנה את כל תקציב האנרגיה שלך אל השרירים העובדים, אל ייצור של עוד מיטוכונדריה בשרירים — ולא נשארת אנרגיה לממן את הרבייה."

לחץ גונב מההחלמה

פיקארד מרחיב את רעיון התקציב למודל של שלוש הוצאות. יש את העלויות החיוניות, שבלעדיהן אי אפשר לחיות. יש את העלויות של לחץ. ויש את מה שהוא מכנה צמיחה, תחזוקה ותיקון — למשל ייצור מיטוכונדריה חדשות אחרי אימון.

"ומכיוון שתקציב האנרגיה סופי, יש כלכלה של אנרגיה. כמה שיש לך צריך להתחלק בין העלויות החיוניות, עלויות הלחץ, ועלויות הצמיחה, התחזוקה והתיקון."

ומכאן ההשלכה:

"אז אם אתה בלחץ כל הזמן, אנחנו חושדים שזה בעצם גונב אנרגיה מהצמיחה, מהתחזוקה ומהתיקון. ואז אתה לא מחלים, לא גדל, ואולי גם לא לומד."

ובדיוק כאן, לדבריו, נכנסת השינה:

"מה ששינה אולי עושה הוא לכבות את כל תהליכי הלחץ האלה."

בשינה, הוא מסביר, השונות בקצב הלב עולה, המערכת הפאראסימפתטית מתחזקת והמערכת הסימפתטית נרגעת מאוד. וכשהוצאות הלחץ שוקטות, החלק הזה של התקציב מתפנה לצמיחה, לתחזוקה ולתיקון.

לפי המודל הזה, לחץ אינו רק תחושה לא נעימה. הוא הוצאה — והיא משולמת מהתקציב של ההחלמה.

מה נמצא במוח של מי שהרגיש משמעות

החלק האחרון בשיחה מתאר מחקר שהתפרסם ב-PNAS, ובו פיקארד היה שותף. עמיתים בשיקגו שאלו אנשים, מדי שנה ובמשך שנים, על תחושת המשמעות בחייהם, על קשרים חברתיים ועל רווחה — ולצד זה על דיכאון, בדידות וחרדה. אחרי מותם, המשתתפים תרמו את מוחם למדע, והחוקרים מדדו את המיטוכונדריה באזור בקליפת המוח הקדם-מצחית.

"מה שהיא מצאה הוא שאנשים שהרגישו יותר משמעות בחיים, שהרגישו מחוברים יותר לאחרים ושחוו רווחה — זה נראה כאילו זה הספיק כדי להגדיל את יכולת המרת האנרגיה של המיטוכונדריה במוח שלהם."

אבל פיקארד לא עוצר בממצא, ומציג מיד את שתי האפשרויות:

"האם זה בגלל החוויות שהיה להם המזל לחוות, או שהם טיפחו בחייהם, שבאמת משנות את המיטוכונדריה במוח? אולי. או שזה הפוך — שמסיבה שאיננו מבינים יש להם יותר יכולת כזו, וזה מה שגורם להם לחוות את העולם כחיובי ומשמעותי יותר."

והתשובה שלו, לפחות לפי מחקרים בבעלי חיים:

"מחקרים בבעלי חיים אומרים שזה כנראה הולך לשני הכיוונים."

הוא מזכיר עבודה של קרמן סנדי מ-EPFL בשווייץ, שבה שינוי במיטוכונדריה במוח של חולדות שינה את התנהגותן — מכנועה לדומיננטית ולהפך. ובכיוון השני, לחץ כרוני שמונע מבעלי חיים חופש בחירה פוגע במיטוכונדריה במוח, כך שבחלק מהאזורים יש פחות מהן והן ממירות אנרגיה פחות טוב.

"המיטוכונדריה מגיבות, כך נראה, למצבים הנפשיים שלנו. והמיטוכונדריה במוח שלנו יכולות גם להשפיע על המצבים הנפשיים שלנו."

הקשר שהוא מתאר אינו "מחשבות חיוביות מרפאות". הוא דו-כיווני, ועדיין לא ברור מה מתחיל את מה.

מה לוקחים מזה

• הזדקנות אינה בהכרח קו ישר. לפי המחקר של פיקארד, לפחות סימן אחד שלה — שיער אפור — יכול לחזור לאחור, גם אם זמנית.
• שיער הוא מערכת שבה הגנים קבועים. ולכן ההבדלים בו מצביעים על גורמים שאינם תורשתיים.
• רוב אורך החיים אינו נקבע בגנים. פיקארד מעריך את החלק הגנטי בכשבעה אחוזים.
• חיים הם זרימה, לא מבנה. ההבחנה שלו בין חי למת נשענת על זרימת אנרגיה ולא על רכיבי הגוף.
• לגוף יש תקציב אנרגיה מוגבל. אימון מופרז יכול לגרוע ממערכות אחרות — והדוגמה שהוא נותן היא אובדן המחזור.
• לחץ הוא הוצאה. לפי המודל של פיקארד הוא גורע מהאנרגיה שמיועדת להחלמה, ושינה היא מה שמפנה אותה בחזרה.
• משמעות וקשר נקשרים לביולוגיה של המוח. אבל פיקארד עצמו מדגיש שהממצא הוא מתאם, ושהכיוון כנראה הולך לשני הצדדים.

• #מרטין פיקארד
• #הזדקנות
• #מיטוכונדריה
• #לחץ
• #אנרגיה
• #אנדרו הוברמן

מקורות שהוזכרו בפרק (3)

1. Rosenberg AM, Rausser S, ואחרים, Picard M(2021). מיפוי כמותי של הלבנת שיער וחזרתו לצבעו ביחס ללחץ בחיים — eLife 10:e67437
2. Trumpff C, Monzel AS, ואחרים, Picard M(2024). חוויות פסיכו-חברתיות קשורות לביולוגיה של המיטוכונדריה במוח האדם — Proceedings of the National Academy of Sciences 121(27):e2317673121
3. Hollis F, van der Kooij MA, ואחרים, Sandi C(2015). תפקוד המיטוכונדריה במוח מקשר בין חרדה לכניעה חברתית — Proceedings of the National Academy of Sciences 112(50):15486–15491

המקורות הובאו לעיון עצמאי בלבד; הם הוזכרו בפרק ולא סוכמו או נבדקו על ידינו.