עידו פורטל אצל הוברמן: תנועה, רצון ומשחק — והחיבור שאיבדנו בין הגוף לנפש
"החיים לא נועדו לכך שפשוט נחיה אותם; הם נועדו לתרגול. זהו בית ספר שהגענו אליו — וראיית עצמך כך היא כלי רב־עוצמה." — עידו פורטל
עידו פורטל חוזר לפודקאסט של אנדרו הוברמן — לא לשיחה פילוסופית או תיאורטית, אלא למה שהוברמן מכנה "חקירה מעשית של תנועה, מודעות, שפה וקוגניציה". פורטל הוא מורה תנועה שספורטאים מקצוענים, רקדנים ואנשים מכל העולם נוהרים אחר תורתו, והמסר שלו כאן מרחיק לכת הרבה מעבר לעולם הכושר: הוא נוגע בשאלה איך אנחנו בנויים, ואיך אפשר לשנות את עצמנו — גוף ונפש כאחד.
משמעת, מוטיבציה — ורצון
פורטל מפריד בין שלושה כלים שאנחנו נוטים לבלבל ביניהם. משמעת אפשר לבנות; היא הכרחית כדי "לעשות דברים", והיא כמו קיר שנשענים עליו כשלומדים עמידת ידיים. מוטיבציה מקורה חיצוני והיא חולפת. אבל הרצון — הביטוי השלם והמגובש של כל מה שאתה — הוא, לטענתו, דבר שרק נחשף, אף פעם לא נבנה. את מה שאנחנו מכנים "כוח רצון" אנחנו למעשה מפתחים כמשמעת, ובכך מפספסים את המהות האמיתית שלו.
"משמעת היא חשובה מאוד, אבל היא דומה לקיר בלימוד עמידת ידיים. אם אתה כל הזמן דוחף את עצמך מהקיר, אתה הופך לתלוי בו. יש דרך אחרת: להשתמש בקיר, אבל למשוך את עצמך ממנו — מתוך החיבור לרצפה, דרך כפות הידיים. זו הדרך הנכונה להשתמש במשמעת: כתמיכה המאפשרת להניע דברים, אבל בלי להישען עליה בכל כובד המשקל."
איך מתרגלים רצון? העצה של פורטל מנוגדת לכל תרבות ה"תתאמצו בכל הכוח": מצאו משימה שרק לעיתים רחוקות מתעוררת בכם התנגדות לעשותה (למשל להחזיק זרועות ישרות מהצדדים שלוש עד חמש דקות). חכו לרגע שבו אתם לא רוצים. ואז — אל תכריחו את עצמכם, ואל תדליקו לעצמכם סרטוני מוטיבציה. הרפו, חייכו חיוך קטן פנימה, ומצאו חוט דק שמוביל אתכם קדימה מתוך בחירה. הרצון מגיע לבקר רק כשיש התנגדות — בלי התנגדות אין רצון.
"תגלו שהרצון שלכם חלש כמו זמזום של יתוש. זה נכון גם אצל אנשים חזקים להפליא — כי הם משתמשים רק במשמעת, ופשוט לא יודעים לזהות את הרצון ולגבש אותו."
הוברמן מוסיף כאן את הזווית המדעית: לתעוזה ולמשמעת יש מבנה מוחי מזוהה — קליפת הצינגולום הקדמית־אמצעית (anterior mid-cingulate cortex), שמופעלת כשאנחנו מכריחים את עצמנו לעשות מה שלא בא לנו, ומתפתחת עם התרגול. אבל למרכיב המשחקי, הוא מודה, עדיין אין מקביל עצבי ידוע.
המשחק כמטבע זול יותר
כאן נכנס העיקרון שפורטל חוזר אליו: המשחקיות. הוברמן מסביר שהיא לא רק מטאפורה — המאמץ המאולץ דורש אדרנלין ונוראדרנלין, שילוב שגובה מהגוף מחיר אנרגטי גבוה. המשחק הוא שילוב נוירוכימי אחר, שעלותו נמוכה יותר, ולעיתים אף מייצר אנרגיה במקום לכלות אותה.
הוברמן מדגים בסיפור קטן ובלתי נשכח: בוקר אחד, תקוע בפקק בסן דייגו ומתוסכל, הוא החליט פשוט "לזרום" בנינוחות עם המכונית בין הנתיבים — לא במהירות מופרזת, אלא כמו במשחק. הוא הגיע לעבודה עם יותר אנרגיה, לא פחות, וזיכרון הנסיעה הזו נותר כאחד הרגעים המכוננים עבורו. אולם הבעיה, לדבריו, היא שהוא מעולם לא שחזר את החוויה הזו. פורטל מזהה בדיוק את זה: אותה איכות בדיוק אפשר להביא לכתיבת ספר, למדיטציה, לכל דבר. "המשמעת שלי לא הייתה מובילה אותי למקום הזה," הוא אומר. "היא לקחה אותי למקומות מסוימים — אבל מי הגיע לשם? גיליתי שזה לא באמת אני."
לצד המשחקיות מדבר פורטל על חוויות רגשיות ואסתטיות שחסרות בחיינו — יראת כבוד (awe), סקרנות עמוקה, ואפילו מלנכוליה — כדברים שאפשר וצריך לתרגל בכוונה: מקלחות קרות וחמות, הבטה בשמיים עשר דקות ביום (מבלי שהעיניים ינסו "להתמקד" בדבר מסוים), קריאת שירה. אלה, לדבריו, מאתחלים תבניות רגשיות שהתקבעו.
רזולוציה גופנית: הפרטים שאיבדנו
הרעיון המרכזי שפורטל מציע לגוף הוא "רזולוציה גופנית" — לא גמישות ולא ניידות, אלא עידון ויכולת להבחין בפרטים הדקים. כשתפיסת הגוף אינה מאותגרת באמצעות גירויים חדשים ותשומת לב, היא הולכת ומתפשטת, נעשית שחור־לבן, "והחיים בתוך הגוף הזה הופכים לגיהינום". אותו דבר קורה בתבניות הרגשיות: הדיכאון צובע את הכול בשחור־לבן; הבריאות טמונה ביכולת להבחין בפרטים הקטנים ברזולוציה גבוהה.
פורטל מרחיב את זה גם לשפה. ככל שיש לנו יותר מילים לתאר גוני עצב או שמחה, כך נפחת הסיכוי שניפול ל"אני עצוב, אני בדיכאון" — מה שהוברמן מכנה "האמוג'יפיקציה של חיי הנפש". גם המילים עצמן, מזהיר פורטל, יכולות להזיק: "המילה 'עמוד השדרה' הרסה אינספור גבים. זה לא עמוד. להתייחס אליו כאל עמוד הורס לנו את הגב." המילים אמורות לשמש כלי קיבול, אך בפועל הן רק תמרורי הכוונה — ולעיתים איבדנו את מה שאליו הן מכוונות.
"אל תקשיבו לגוף שלכם"
אחת האמירות המפתיעות בשיחה: פורטל אינו מאמין ב"הקשיבו לגוף שלכם". "האנשים האלה בדרך כלל סובלים מהשיבוש העמוק ביותר," הוא אומר — המערכות שלנו משובשות ומבולבלות מכדי לפרש נכון את מה שהגוף משדר. הוא מבקר בעדינות את הגישה שהשתרשה מהספר "הגוף זוכר הכול", שלפיה חוויות העבר נטמעות בנו ככאב וכחסימה, וכל מה שנותר הוא "לשחרר". במקום זה הוא מציע לשאול שאלה אחרת: לא "מי אנחנו", אלא "מה אנחנו".
והבשורה שבצד השני: ניתן לשנות את תפיסת הגוף באופן מיידי. "אם אני מחזיק את הכוס הזו אחרת, אני משתנה מייד," הוא אומר. כאב גב, לדבריו, יכול להיעלם כתוצאה משינוי התפיסה הגופנית, ולאו דווקא מתהליך ריפוי פיזיולוגי איטי. פורטל מדגיש כי השינוי שאתם מחפשים זמין לכם כבר עכשיו — אבל רק אם מתרגלים אותו באיכות הנכונה.
החיים הם בית ספר
כשהוברמן שואל את השאלה המעשית — "יש לי 30 דקות ביום, אני חייב להעלות דופק ולהרים משהו; אתה אומר שעכשיו אני צריך גם לשים לב לאדוות הדקות של התנועה?" — פורטל דוחה את עצם השאלה. "עצם השאלה הזו מבוססת על הנחת יסוד משובשת," הוא אומר. מה אתם עושים בשאר שעות היום? כשאתם מבשלים, יושבים, מקשיבים — האם אתם באמת נוכחים? הפרדיגמה שהוא מציע היא לא עוד "תרגיל", אלא שינוי תפיסה: להפוך את הדרך שבה אתם שותים מהכוס, יושבים ומקשיבים לתרגול עצמו. "זהו הרובד הבסיסי ביותר, שנמצא עוד לפני הפעילות הגופנית," הוא אומר — ואז אפשר להשתמש בפעילות הגופנית ביעילות רבה יותר.
מכאן גם גישתו הנחרצת להתמודדות עם הידרדרות: כשנקרע לו שריר בכתף, הוא לא השבית את המקום — הוא חוזר לתנועה. את אלצהיימר, לדבריו, יש להמשיך לאתגר; לאוסטאופורוזיס, "תרימו משהו כבד ותעמיסו על השלד במינון הנכון". התפקוד והתנועה, הוא טוען, מידרדרים הרבה לפני המבנה הפיזי — ואם נזכרים לטפל רק כשיש נזק מבני, זה כבר מאוחר מדי.
מה עושים בפועל
לצד הפילוסופיה, פורטל נותן עוגנים מוחשיים. שלושת המרכיבים שהוא שולח איתם אנשים הביתה הם תלייה (hang), כריעה עמוקה (deep squat) ותנועה גלית של עמוד השדרה (spinal waves) — פתיחה מלאה של הגוף וכיווץ מלא שלו, עם התנועה הגלית כחוליה המחברת. סביבם, הוא מוסיף, יש עוד משחקים.
והכלי החזק ביותר שלו למשיכת עצמנו החוצה מגירוי ממכר — למשל הטלפון, שאותו הוא מכנה "גלגל של גירויים אינסופיים" — הוא לא הכוח. מחיקת האפליקציה או זריקת הטלפון על הגג הן "צעד מקדים", מהלך פתיחה לגיטימי. אבל בהמשך לומדים להתרכך במקום להיאבק: כשהגירוי קורא בשמכם, שימו לב אליו, הרפו, חייכו חיוך קטן — ורק אז חִזרו למשימה. אם תעשו זאת מיליון פעמים, אומר פורטל, דפוס התגובה כולו ישתנה.
מה לוקחים מזה
- רצון נחשף, לא נבנה — לפי פורטל, במקום להכריח את עצמכם, מצאו משימה שרק לעיתים אינכם רוצים לעשות, חכו לרגע ההתנגדות, הרפו — ותרגלו למצוא את החוט הדק שמוביל אתכם קדימה מתוך בחירה.
- משחקיות היא כלי, לא מותרות — עלותה האנרגטית נמוכה מזו של המאמץ המאולץ, והיא פותחת דלת לשינוי עמוק. אפשר להביא אותה גם לפקק, גם לכתיבה, גם למדיטציה.
- פתחו רזולוציה, לא רק כוח — היכולת להבחין בפרטים הדקים בגוף, ברגש ובשפה היא, לדברי פורטל, מה שנשחק אצל רובנו; דיכאון הוא הרזולוציה הנמוכה של השחור־לבן.
- הפכו את היום לתרגול — 30 דקות אימון אינן העיקר. העיקר, לפי פורטל, הוא הנוכחות בשאר שעות היום. התחילו בתלייה, בכריעה עמוקה ובתנועה גלית של עמוד השדרה — ובנוכחות בכל פעולה יומיומית.
הבא בשבילכם
בריאות וכושר2:06:00⟶9′מדע המתיחות: כמה זמן, כמה פעמים, ואיך בדיוק למתוח נכוןאנדרו הוברמן מסביר את המנגנונים העצביים מאחורי גמישות, ומציג פרוטוקול מבוסס-מחקר: 30 שניות, 5 פעמים בשבוע, ועצימות נמוכה בהפתעה.לקריאה ←