בריאות וכושר

המדריך המלא לאיבוד שומן: מה שבאמת עובד לפי ד"ר מייק איסראטל

"אם אתה לא סופר קלוריות ואתה מרזה — הגוף שלך נראה טוב יותר, הבגדים עושים לך טוב יותר — אל תתחיל לספור. מה שאתה עושה עובד, תמשיך." — מייק איסראטל

הגוף האנושי מצוין באגירת שומן. פחות מצוין בשחרורו. הפער הזה, לפי ד"ר מייק איסראטל — מדען ספורט, מאמן כושר ואחד הקולות המרכזיים בתחום האימון המבוסס ראיות — אינו כישלון אישי אלא תוצאה ישירה של האבולוציה. הבעיה היא שהסביבה שבה אנו חיים הפכה את ה"תוכנה" הזו לנטל. הנה מה שצריך להבין כדי לעבוד איתה.

למה הגוף אוגר שומן מלכתחילה

רקמת השומן (אדיפוז) לא נועדה להכעיס אתכם בחדר ההלבשה — היא נועדה להציל את חייכם. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית מזון היה זמין לסירוגין: יום אחד שיש בו ממותה שלמה, ואחריו שבועיים שאין בהם כלום. מי שהצליח לאגור אנרגיה עודפת בדמות שומן שרד; מי שלא, לא הוריש את גניו. כל בני האדם של היום הם צאצאיהם של האגרנים הגדולים ביותר.

הבעיה: מעולם לא התפתח לחץ אבולוציוני שיגביל את כמות השומן שאפשר לאגור. הגוף פשוט ממשיך — הוא פותח "חדרים" חדשים בבית המלון כשיש ביקוש. אין תקרה.

כשאוכלים יותר מהנדרש לצרכים היומיומיים, הגוף ממלא תחילה את מאגרי הגליקוגן (פחמימות) בשרירים ובכבד. כשאלה מלאים, שאר הקלוריות — מכל מקור שהוא, בין אם חלבון, פחמימה או שומן — מומרות ומאוחסנות ברקמת השומן.

קלוריות: המחלוקת שאינה מחלוקת

איסראטל מדבר בחדות: השאלה "האם קלוריות חשובות" לא הייתה שאלה פתוחה בקרב תזונאים, פיזיולוגים ורופאים — היא נענתה לפני יותר ממאה שנה.

אז מאיפה מגיעה ההכחשה? משני מקורות. הראשון: אנשים ששינו את הרכב תזונתם — עברו לירקות וחלבון רזה, הפסיקו לאכול ג'אנק — וירדו במשקל בלי לספור דבר. המסקנה שלהם: "קלוריות לא חשובות." המציאות: הם יצרו גירעון קלורי מבלי לדעת. מי שעובר לתזונה קטוגנית ומייחס את הירידה ל"הורמונים" — ייתכן שצודק, אבל הדרך שבה הורמונים פועלים היא דרך דיכוי התיאבון, שמוביל לאכילה מועטה יותר, שמוביל לגירעון קלורי.

המקור השני: יוצרי תוכן ומוכרי מוצרים שמרוויחים מהמיתוס. "קלוריות זה מיתוס" נמכר הרבה יותר טוב מ"תאכל פחות ותזוז יותר".

"אתה יכול לאכול קטו ולרדת הרבה במשקל ולהגיד 'ראית? אלה היו ההורמונים, אלה לא היו הקלוריות' — אבל הקלוריות היו שם כל הזמן. הדיאטה הקטוגנית פשוט הכניסה אותך לגירעון כל כך חזק שלא הייתה לך שום דרך לחזור לכמויות שיכולת לאכול רק עם צ'יפס וגלידה."

האם חייבים לספור קלוריות?

לא. זה לא יותר הכרחי מלספור כסף כדי להתעשר. אם אתם מרזים, הבגדים יושבים טוב יותר ואתם מרגישים טוב — אל תתחילו לספור. מה שאתם עושים עובד.

אבל אם אינכם מרזים, ספירת קלוריות היא הכלי היחיד שמסיר את גורם המסתורין. כשמבינים מהי רמת התחזוקה שלכם — הנקודה שבה לא עולים ולא יורדים — אפשר לחסר ממנה 250 עד 750 קלוריות ביום ולראות את הקסם קורה.

המלצת איסראטל: שקלו את עצמכם 2–3 פעמים בשבוע, לא פעם אחת — כדי שלא תהיו תלויים בנקודת נתונים בודדת שעלולה להיות מוטה על ידי מלח, מים או מחזור. מי שאינו בדיאטה פעילה — מספיק פעם בשבועיים עד חודש, רק כדי לתפוס סטייה לפני שתהפוך לבעיה של 15 קילו.

פרוטוקול התזונה: חלבון, פחמימות, שומן

חלבון הוא הבלתי-ניתן-לוויתור. הוא מה שיכריע אם תצאו מהדיאטה נראים חולים או נראים מדהימים. לרוב האנשים, כדבריו, קצת יותר מחצי גרם חלבון לכל פאונד ממשקל הגוף (בערך 1.2 גרם לקילוגרם) מכסה את מרבית הצורך. כלומר מי ששוקל כ-90 קילו — סביב 110–120 גרם חלבון ביום. מי שמתאמן בעצימות גבוהה או שכבר רזה מאוד עשוי להזדקק למעט יותר.

פחמימות ושומן? לפי איסראטל, כל עוד הקלוריות מאוזנות והחלבון מספיק — היחס ביניהם אינו קריטי לאיבוד שומן. מה שכן חשוב: מה עוזר לכם להחזיק בדיאטה. מי שפחמימות מעוררות בו תשוקה לעוד פחמימות — אולי שומן יתאים לו יותר. מי שמרגיש אנרגיה טובה יותר מפחמימות — ילך לשם. לרוב האנשים, שילוב שווה של שניהם מאפשר גמישות מרבית במצבים חברתיים.

לגבי שמנים: שמנים צמחיים — כולל שמן קנולה — עומדים במבחן הניסויים הקליניים כשמנים בריאים. שומן רווי (ביצים, בשר) בסדר גמור, אך אם יש ממצאים חריגים בבדיקות הדם, כדאי להחליף חלק ממנו בשומן בלתי-רווי. שומן טרנס — המגיע עם מזון מעובד מאוד — הוא המקום שבו כדאי להיזהר.

פעילות גופנית: מה שבאמת עובד

אם תשאלו איזה גורם מכריע יותר, איסראטל ברור: התזונה היא הגורם הגדול והישיר יותר. אבל פעילות גופנית מוסיפה ערך עצמאי לבריאות, מעבר לקלוריות שהיא שורפת.

המלכודת שרוב האנשים נופלים בה: לנסות "לאכול מה שרוצים ולפצות בפעילות." החשבון פשוט לא עובד — קל מאוד לאכול הרבה יותר קלוריות ממה שאפשר לשרוף באימון. אף אחד לא באמת מרוץ מספיק כדי לפצות על דיאטה גרועה.

שלוש אפשרויות ריאליות:

  1. לאכול מעט, לזוז מעט — עובד, אבל מפספס את היתרונות הבריאותיים של פעילות.
  2. לאכול סביר, לזוז הרבה (10,000 צעדים ביום ואימון כוח) — האפשרות המועדפת.
  3. לאכול הרבה ולנסות לפצות בפעילות אינטנסיבית — לא עובד לאורך זמן בעולם האמיתי.

לגבי סוג הפעילות: "אפקט הבתר-שריפה" (צריכת חמצן עודפת לאחר אימון) מוגזם מאוד בשיח הפופולרי — הוא מוסיף אולי כמה עשרות קלוריות, לא מספיק כדי לשנות את התמונה. מה שחשוב הוא קיימות. הליכה עדיפה על ריצה שמכאיבה את הברכיים וגורמת לכם לפרוש.

"אין שום דבר קסום בחצי שעה על האליפטיקל. מה שחשוב זה שתשרוף את הקלוריות. כל סוג של פעילות שווה בערך — ספור כמה זמן אתה עושה אותה."

אימון כוח: ההבדל בין ירידה במשקל לבין שינוי אמיתי

איסראטל מציג נקודה שמשנה פרספקטיבה: מי שמרזה ללא אימון כוח עלול לאבד חלק ניכר מהמשקל ממסת שריר, לא רק משומן. מי שמתאמן בעקביות — כמעט כל הירידה מגיעה משומן.

אבל יש בכך יותר מזה. מי שמתחיל לאמן כוח לראשונה תוך כדי דיאטה יכול בו-זמנית לאבד שומן ולבנות מסת שריר — תופעה נדירה יותר ככל שמנוסים יותר, אך אפשרית. הדוגמה שאיסראטל מביא: דיינה ווייט, נשיא ה-UFC, שעבר תהליך שבו ירד כ-16 ק"ג בסך הכל על המשקל — אך שילב אימון כוח רציני, כך שאיבוד השומן הממשי היה גדול בהרבה, ובמקביל בנה שריר.

לנשים החוששות שאימון כוח יהפוך אותן ל"גדולות מדי": רמות הטסטוסטרון של אישה ממוצעת הן שבריר ממה שגבר מייצר. מי שמתאמן שנים ומנסה להגדיל מסה — מתקשה לעשות זאת. הסיכוי להתעורר בוקר אחד עם גוף של מפתחת גוף הוא אפסי. מה שיקרה: הגוף יקבל צורה, הרגליים ייראו טוב, היציבה תשתפר.

מה לוקחים מזה

גירעון קלורי הוא הכלי, לא האויב. כל שיטה שעובדת — קטוגנית, צום לסירוגין, תזונה ים-תיכונית — עובדת משום שהיא יוצרת גירעון קלורי. כשמבינים זאת, אפשר לבחור את השיטה המתאימה לאופי ולאורח החיים שלכם.

אימון כוח אינו תוספת — הוא תנאי. הוא ההבדל בין להיראות "ירדתי במשקל" לבין להיראות "עברתי שינוי אמיתי". בלעדיו, חלק ממה שתאבדו יהיה שריר שקשה מאוד להחזיר.

עקביות מנצחת שלמות. לא צריך את הפרוטוקול המושלם — צריך פרוטוקול שאפשר לחזור אליו מחר, מחרתיים, ובעוד שלושה שבועות כשהמוטיבציה יורדת.

הרכב המזון משנה לאיכות החיים, לא לאיבוד השומן. ירקות, חלבון רזה, פחמימות מורכבות ושומנים בריאים עוזרים להרגיש שבעים יותר עם פחות קלוריות — ויתרון זה הוא עצום. אבל אין מזון "שורף שומן" ואין מזון שמחסל דיאטה. רק הסכום הכולל בסוף היום.

הבא בשבילכם

בריאות וכושר1:34:0012′דארבי סקסבי: גם המוח של האב משתנה — והשינוי תלוי בכמה הוא מעורבסקסבי סורקת מוחות של אבות טריים כבר יותר מעשור. הממצא: המוח מאבד נפח בדיוק כמו אצל אימהות, רק פחות — ובניגוד לאם, המידה תלויה בכמה האב באמת מטפל. וגם: למה 'מוח של אמא' הוא תיאור שגוי.לקריאה ←

לכל הפרקים ←