רוברט דאוני ג'וניור: אני לא כזה מתפקד — אני פשוט ממושמע מספיק

"אני לא כזה מתפקד. מה שאני כן, זה ממושמע מספיק כדי לכסות על החסרונות שלי." — רוברט דאוני ג'וניור

רוברט דאוני ג'וניור, בן 60, מתארח אצל כריס וורטון — ושווה לדעת מראש מה הקשר ביניהם. הפודקאסט שייך ל-The WNDR Lab, חברת בריאות ואריכות ימים שוורטון בנה, ודאוני הוא ה"מטופל הראשון" שלה ואחד מחבריה המייסדים. חלק מהשיחה מוקדש לשבחים לתוכנית ולאנשים שמאחוריה; כאן הוא הושמט. מה שנשאר הוא שיחה גלויה למדי על משמעת, מודעות עצמית ואושר.

תמיד משלמים איפשהו

וורטון שואל אם הטיפול בעצמו הפך עם השנים למשהו מכוון יותר. התשובה:

"כן, בעיקר בעשרים השנים האחרונות. זה היה 70% מתשומת הלב שלי."

הסיבה, לדבריו, היא שהסיפור שלו מוכר לכולם: כשהיה צעיר הוא היה פרוע, שרף את הנר משני הקצוות, ונראה היה שיש לו יכולת התאוששות בלתי מוגבלת. "אבל בכנות, תמיד משלמים על זה איפשהו."

היום, הוא אומר, ההתאוששות שלו טובה מאי פעם. אבל הוא משקיע הרבה במשהו אחר — איך לא לצאת מהמרכז. חלק מזה כי הוא נשוי באושר ורוצה להישאר כך, וחלק כי:

"התרבות שאנחנו חיים בה שמחה לפוצץ לך את החיים ואת המורשת בגלל צעד שגוי אחד."

להיכנס ליום כשהצרכים כבר מסופקים

בימי עבודה הוא קם בחמש ומתאמן בשש. ההיגיון:

"אם אני לא דואג לעצמי לפני שהיום מתחיל את הצעדה שלו, זו אחריות שלי. אני צריך להיכנס ליום כשכמה שיותר מהצרכים שלי כבר סופקו."

והוא מוסיף שזה לא חייב להתאים לכולם — לו עצמו טוב לקום לפני השמש. גם לשיחה הזאת, הוא מספר, הגיע ארבע דקות לפני השעה שתכנן, שהייתה עשר דקות לפני הזמן:

"זה הסרוטונין שלי. זה נוגד הדיכאון שלי."

גם על האימונים עצמם יש לו תובנה מהעבר. פעם הוא עשה אימונים אינסופיים, וחלק ממנו תמיד נרתע — ואחר כך התיר לעצמו לאכול בלי חשבון או לפצות בדרך אחרת, על מה שהוא מתאר היום כמאמץ מפרך שלא היה בו צורך. הוא משבח את הגישה של וורטון לאימונים קצרים, ומסביר למה היא עובדת:

"קשה מאוד לוותר על משהו כשאתה מבין שזה אפילו לא הר גדול לטפס עליו."

ממושמע מספיק

וורטון שואל אם ההרגל להגיע מוקדם נולד מהעבודה על סטים עמוסים. התשובה של דאוני היא הרגע הכן ביותר בפרק:

"אני לא כזה מתפקד. מה שאני כן, זה ממושמע מספיק כדי לכסות על החסרונות שלי."

הוא מוסיף שמעולם לא חשב שיגיע למצב שבו אנשים רואים בו דמות של הישג וסמכות. וכשזה קורה, לדבריו, צריך להתנהג בהתאם — בין אם יש לך כל התכונות האלה ובין אם לא:

"אני כאן מוקדם יותר ממה שצריך, כדי להראות שאני מכבד את הזמן של כל השאר."

כשהוא ראשון ברשימת השחקנים בסט, הוא אומר, הוא קובע את הטון. וזה לא נוגע רק למקצועיות:

"מה דעתך פשוט על השאלה: אתה שמוק או לא?"

את זה, הוא מסביר, ראה מקרוב. בשנות השמונים עבד כעוזר מלצר כמה רחובות מהאולפן — "הגשתי לסטינג תה נענע" — ועבד במועדונים שבהם ראה דורות של "האנשים הנכונים" באים והולכים. והדבר שהוא רואה היום יותר מכל:

"כל כך הרבה מהאנשים שאני נתקל בהם נראים טרודים כל כך. לא מבולבלים — פשוט לא נוכחים ברגע."

להשפיל את עצמך בכוונה

וורטון שואל אם צריך לעבור קשיים וכישלונות כדי להגיע לאן שרוצים. התשובה:

"בהחלט לא. כלומר, כישלון מבחינתי הוא הנורמה."

ההבדל, לדבריו, הוא בנסיבות שנראות בלתי עבירות — והוא מקווה שהדורות הבאים לא יצטרכו לסבול כל כך הרבה כדי להיות מאושרים. גם המשפט "מה שלא הורג מחשל" מקבל ממנו הסתייגות: "אנחנו צריכים להסתכל טוב על המשפט הזה."

מה שהוא כן מאמין בו הוא לשים את עצמך במצבים שבהם תיכשל. הוא, למשל, גרוע בטניס:

"חשוב מאוד להשפיל את עצמך בכוונה."

הדוגמה השנייה שלו היא אפליקציה לאימון קוגניטיבי שקיבל, כי, כלשונו, הוא כבר לא ילד. התרגילים נראים קלים — ואז התודעה נודדת, והוא טועה בדברים שלא היה צריך לטעות בהם. וזה, לדבריו, מלמד אותך על עצמך: איפה אתה סוטה, איפה אתה מתעצל, איפה אתה חותך פינות.

"אם אני מודע לעצמי בכלל, זה בגלל שילמתי מחיר כל כך גבוה על הפעמים שלא הייתי."

"ביום חמישי — בואו נדבר"

וורטון מזכיר שכולנו אמרנו פעם "אהיה מאושר כש..." — כשאקבל קידום, כשאהיה בזוגיות. דאוני, שהגיע לפסגת המקצוע שלו, מספר שהיום פונים אליו כמעין "האיש שמנחם כשהאושר חומק". כשהוא יודע שמישהו עומד ליפול לבור אחרי סוף שבוע של הצלחה ענקית, הוא פונה אליו מראש:

"אתה תחשוב שזה נהדר ביום שני. וביום חמישי, כשלא תבין למה אתה עדיין אתה — בוא נדבר, כי אז זה נהיה מעניין."

הוא לא מזלזל בהצלחות. להפך:

"חשוב שכולנו נשיג ניצחונות. ואני חושב שגם חשוב להיות לא-מציאותיים לחלוטין מדי פעם לגבי מה שאפשר."

אבל המקור העמוק יותר נמצא במקום אחר:

"מבחינתי, אין תחליף למצפון נקי — ליכולת להניח את הראש על הכרית בלילה בלי הריסות, בלי נזק, בלי התנצלויות שצריך לבקש."

הוא מדבר על "קוד של סובלנות אוהבת" — לפנות מקום לאחרים ולהבין שכך מישהו פועל — ומוסיף שאנשים נהגו כך כלפיו במשך זמן רב. ואת האושר הוא מגדיר פשוט:

"אני חושב שאושר הוא בכנות פשוט למצוא את המצבים שבהם אתה מרגיש שרואים אותך, מבינים אותך, ושאתה בטוח."

וכשוורטון שואל איך לא שוכחים כמה רחוק הגעת, הוא מתאר הרגל משלו: לנהל שיחה עם גרסה של עצמו מהעבר, שהייתה במקום אבוד, תקוע או פגוע, ולומר לה:

"אחי, אני איתך. הכול יהיה בסדר."

חניכות

על אומנויות הלחימה, שהוא ווורטון חולקים, הוא עונה במילה אחת: "חניכות." הוא התחיל להתייחס אליהן ברצינות בסוף שנות השלושים שלו, זמן קצר אחרי שנגמל:

"זה לא היה רק עניין של להחלים מאלכוהוליזם. זה גם היה: אני חייב לעשות משהו מאוד קשה, שאני יודע שלא אהיה טוב בו עוד הרבה זמן."

והעצה שלו לכל מי שמתחיל משהו חדש: לבחור מישהו להתלמד אצלו, ולא לפקפק בו — אלא אם יתברר שהוא לא אמין או לא מוסרי.

גם כאן הוא לא מייפה את התוצאה:

"זה מצחיק לגלות, אחרי 10, 12, 15 שנים של לימוד אומנות לחימה, שאתה לא באמת מתאים להיות גדול בה. אבל זה לא משנה. כי אם אתה אוהב את זה, וזה מזין אותך וטוב לראש שלך — זה מספיק."

לבחור, וגם לבטל בחירה

על מערכות יחסים, דאוני אומר שאי אפשר להשתתף בכל דבר, ולכן צריך לבחור — וחלק מהבחירה הוא לבטל בחירה. אם זיהית שמישהו שואב ממך אנרגיה, למה להמשיך להעמיד פנים שאתה נדיב מספיק להכניס אותו?

"הכוח של חסימת אנשי קשר הוא חסר תקדים. ואני גם נותן לעצמי רשות לבטל את החסימה אם שפטתי בחומרה מדי."

ומנגד הוא מזהיר מהקצה השני: קל מאוד לבודד את עצמך עד כדי כך שאתה לא מפעיל אפילו את המשאבים שנמצאים ממש לידך.

וורטון שואל אם זה לא אתגר למי שמפורסם כמוהו. התשובה חדה:

"תמיד מצחיק אותי לשמוע מישהו עם קצת פרסום מדבר על למה הוא כבר לא יכול לעשות א', ב', ג' או ד'. אני אומר: אתה מתרברב בקורבנות שלך על כך שהמזל, הגורל והכישרון העדיפו אותך?"

ולדבריו, הדבר העיקרי הוא פתיחות לחוויות חדשות.

"מה אני עושה עכשיו?"

בסוף השיחה וורטון שואל מה העצה הכי טובה שקיבל:

"לדעת מה הפעולה שלך. מה אני עושה? אני מקווה שאתה כבר יודע מי אתה. אבל ברגע עצמו, הרבה פעמים אני פשוט אומר לעצמי: אחי, מה אני עושה?"

והתשובות, הוא מסביר, יכולות להיות כלליות מאוד: אני נמצא שם בשביל הילדים שלי. אני עובד לפרנסתי. העיקר, לדבריו, הוא לנהל עם עצמך דיאלוג ידידותי ולדעת מה אתה עושה.

מה לוקחים מזה

• על השנים הפרועות תמיד משלמים איפשהו. לכן, לדבריו, רוב תשומת הלב שלו הולכת היום על לשמור על עצמו.
• משמעת יכולה לכסות על חסרונות. דאוני לא רואה את עצמו כמי שמתפקד במיוחד — רק כממושמע מספיק.
• להיכנס ליום כשהצרכים כבר מסופקים. ומה שקל להתחיל — קשה לוותר עליו.
• כישלון הוא הנורמה, וכדאי לחפש אותו בכוונה. לעשות דברים שאתה לא טוב בהם מלמד אותך על עצמך.
• הצלחה גדולה לא משנה אותך. ביום חמישי אתה עדיין אתה — ושם, לדבריו, זה מתחיל להיות מעניין.
• מצפון נקי ותחושה שרואים אותך — זה, לדבריו, האושר.
• מה אני עושה עכשיו? שאלה פשוטה שמחזירה לרגע.

• #רוברט דאוני ג'וניור
• #משמעת
• #מודעות עצמית
• #אושר
• #אומנויות לחימה
• #כריס וורטון