ניל דה-גראס טייסון על חייזרים: מה שהמדע באמת אומר על 'חושפי הסודות'

"אם אתם טוענים שיש לכם חייזר בסככה שבחצר האחורית — פשוט תוציאו אותו החוצה." — ניל דה-גראס טייסון

יש כותרות שנועדו לגרות, ויש מה שבאמת נאמר. הפרק הזה של The Diary of a CEO עם האסטרופיזיקאי ניל דה-גראס טייסון נושא כותרת שמבטיחה ש"חושפי הסודות צדקו לגבי חייזרים" — אבל מה שטייסון מספק בפועל הוא בדיוק ההפך: שיעור צלול בחשיבה מדעית, ובעיקר בהבדל התהומי שבין "סביר מאוד" לבין "הוכח". זיקקנו את העיקר כפי שהציג — לא כהבטחה שיש חייזרים במרתף, אלא כפי שמדען חושב על השאלה.

כן, כמעט בטוח שיש חיים — והנה ההיגיון

טייסון אינו ספקן לגבי עצם קיומם של חיים תבוניים. להפך. הטיעון שלו מבוסס על שלושה גורמים: הגודל (לפחות מאה מיליארד גלקסיות, כל אחת עם מאות מיליארדי כוכבים), הגיל והמרכיבים — אותם יסודות כימיים בכל מקום. אבל הנתון שהכי משכנע אותו הוא המהירות: על כדור הארץ, חיים הופיעו בתוך כ-100 מיליון שנה מהרגע המוקדם ביותר האפשרי — כ-5% בלבד מציר הזמן של כדור הארץ.

"אני לא רואה סיבה שלא יהיו — בהתחשב בגודלו של היקום."

במילים אחרות: אם החיים הבסיסיים קמו כאן כמעט ברגע שיכלו, אין סיבה להניח שזה לא קורה שוב ושוב במקומות אחרים. עד היום קיטלגנו כ-6,000 כוכבי-לכת מחוץ למערכת השמש — וזה רק באזור זעיר של הגלקסיה שלנו.

"תוציאו את החייזר": עדות היא לא ראיה

וכאן מגיע הלב של הפרק, והמקום שבו הכותרת מטעה. טייסון החליט "להכניס רגל אחת לזירה" דווקא כשראה חושפי סודות בכירים — קציני מודיעין ואנשי צבא לשעבר — מעידים בשבועה בקונגרס. זה, לדבריו, העלה את הרף מעבר ל"חוואי שראה משהו ולא צילם." אבל העלאת הרף אינה הוכחה:

"אף אחד מעולם לא שאל אותי אם אני מאמין בפילים. למה? כי כבר הראינו פילים."

זו כל התורה שלו במשפט. הוא מוקסם מסרטוני ה-UAP — במיוחד מ"הטיק-טק" המפורסם — אבל מוקסם בדיוק כי הוא לא יודע מה זה, לא כי זו ראיה לחייזרים. תמונה מונוכרומטית ברזולוציה נמוכה היא "משהו שאיננו יודעים מהו", לא יותר. וכשחושפי סודות טוענים שיש בידינו חייזר ממשי, גופות, ואפילו טכנולוגיה שהונדסה לאחור — התגובה שלו פשוטה: אז תראו לי אותו.

יש כאן גם תובנה חדה על עצמנו. רוב החייזרים בדמיון ההוליוודי הם הומנואידים — ראש, שתי עיניים, פה, גפיים. אבל טייסון מציין שרוב החיים על כדור הארץ אינם הומנואידים (עצים, תולעים, לובסטרים), ולכן:

"יותר מכל דבר אחר, אהיה מופתע אם החייזר יתגלה כהומנואיד."

הדמות ההומנואידית מלמדת אותנו על השאיפה האנושית לראות את עצמנו בכול, לא על החלל. ראיה תומכת: תרבויות דוברות אנגלית מדווחות על הרבה יותר "מפגשים" מאחרות — מה שמראה שהתופעה מלמדת עלינו יותר מאשר עליהם.

הירח, הזבל בחלל, והמרוץ האמיתי

טייסון גם מפרק את הרומנטיקה סביב חקר החלל. למה כולם רצים פתאום לירח? לא בשביל המדע:

"אל תשלו את עצמכם שהלכנו לירח אי-פעם למען המדע — לא אז ולא היום."

לדבריו, יכולנו לחזור לירח בכל עשור מאז 1972 ולא עשינו זאת — עד שסין הכריזה שהיא הולכת. "סין נושפת לנו בעורף." זה גאו-פוליטי, כמו שספוטניק הוליד את נאס"א בתוך שנה. אין תשואה כלכלית ראשונית; יש אגו לאומי.

מעל הראש שלנו מצטבר סיכון ממשי יותר. טייסון מסביר את תסמונת קסלר: מהירות מסלולית היא כ-17,000 קמ"ש — במהירות הגבוהה בהרבה מזו של קליע רובה. אם לוויין אחד מתפוצץ ל-10 רסיסים, כל רסיס יכול לפגוע בלוויין נוסף, וכך שרשרת: מ-1 ל-10 ל-100 ל-1,000. אפילו רסיס צבע הופך לקטלני:

"חלקיקים קטנים של לוויין עלולים להיות הרסניים בהרבה מקליע של רובה רב-עוצמה."

מדינות כבר השמידו לוויינים משלהן (ארה"ב, סין, הודו, רוסיה) — הוכחת יכולת שמשמעה שאפשר לעשות זאת גם לאחרים. ובחלל, הוא מזכיר, אין עדיין חוק ממשי: "המערב הפרוע."

אתם לא קטנים — אתם עשויים מכוכבים

בין כל הספקנות, טייסון עוצר לרגע של פליאה. כשהמראיין אומר שהרגיש קטן מול היקום, טייסון מסרב לקבל זאת. היסודות בגופנו — החמצן, הפחמן, החנקן, הברזל שבדם — נוצרו בכוכבים שהתפוצצו בסוף חייהם ופיזרו את החומר שממנו נוצרו הדורות הבאים של כוכבים ושל אנשים:

"כשאני מביט למעלה, אני לא מרגיש קטן. אני מרגיש גדול — כי אני מחובר לקוסמוס ברמה הכימית."

ולא רק זה: כמעט 100% מהקלוריות שלנו ניתנות למעקב עד השמש (צמח → פרה → סטייק). "אתם מונָעים באנרגיית שמש, והיקום חי בתוככם." זו, לדבריו, עובדה אסטרופיזית שגובלת ברוחני — לא הקטנה, אלא נתיב של שייכות.

סימולציה, ומשמעות שאתם ממציאים

טייסון "מתבכיין" (במילותיו) על טיעון הסימולציה — "אף אחד לא רוצה להיות סימולציה" — אבל דווקא מציע נימוק אלגנטי לכך שכנראה איננו כזו. הטיעון הרווח אומר שאם יקומים יכולים לברוא יקומים, רובנו ככל הנראה יקום מדומה. אבל, מצביע טייסון, רק יקום שכבר מסוגל לברוא יקום נמצא בשרשרת. אנחנו עדיין לא מסוגלים — ולכן אנחנו או הראשונים בשרשרת, או האחרונים שטרם הגיעו ליכולת. ההסתברות קופצת מ"אחד למיליארד" ל"אחד לשניים".

ומכאן לשאלה הכי גדולה, מה הטעם. תשובתו: אל תחפשו משמעות, תייצרו אותה.

"אני יוצר משמעות בחיים. אני לא מחפש משמעות."

המתכון האישי שלו: ללמוד כל יום דבר שלא ידעת אתמול, ולעשות כל יום משהו שמפחית סבל של אחר. ובמיוחד — להעביר טובה הלאה. אם עשיתם למישהו טובה והוא רוצה להחזיר, בקשו ממנו במקום זאת להעביר אותה לזר. כך, לדבריו, הטובה ממשיכה לזרום בחברה במקום להיסגר. את המצבה שלו הוא כבר יודע לנסח, בציטוט מהמחנך הוראס מאן:

"התביישו למות בטרם נחלתם ניצחון כלשהו למען האנושות."

מה לוקחים מזה

• "סביר מאוד" אינו "הוכח". זה כל ההבדל בין מדע לאמונה. חיים תבוניים כמעט ודאיים סטטיסטית — אבל עד ש"מוציאים את החייזר", אין ראיה. אמצו את ההבחנה הזו בכל נושא, לא רק בחייזרים.
• הדרך שבה אנחנו מדמיינים את הלא-נודע מספרת עלינו. חייזר הומנואיד, ריבוי דיווחים דווקא במערב — כל אלה מראָה, לא חלון.
• הביטו למעלה והרגישו גדולים. אתם עשויים מיסודות שנוצרו בכוכבים ומונָעים באנרגיית שמש. זו לא פואטיקה — זו אסטרופיזיקה.
• משמעות היא פועל, לא שם עצם. אל תחפשו אותה מתחת לאבן; ייצרו אותה — בלמידה יומיומית, בהפחתת סבל, ובהעברת טובה הלאה לזר שלא יזכור את שמכם.

• #ניל דה-גראס טייסון
• #חייזרים
• #UAP
• #קוסמולוגיה
• #סטיבן ברטלט

מקורות שהוזכרו בפרק (1)

1. Kessler DJ, Cour-Palais BG(1978). תסמונת קסלר — תדירות התנגשויות של לוויינים מלאכותיים ויצירת חגורת פסולת — Journal of Geophysical Research: Space Physics 83(A6):2637–2646

המקורות הובאו לעיון עצמאי בלבד; הם הוזכרו בפרק ולא סוכמו או נבדקו על ידינו.