הנרי שוקמן: כשהחיים מרגישים 'לא נכון', אל תתעלם מזה

"מדיטציה היא ההרפתקה הגדולה של החיים — גם אם כל מה שאנחנו עושים הוא לשבת בשקט כמה דקות ביום." — הנרי שוקמן

הנרי שוקמן גדל עם אקזמה כה קשה שלעיתים אושפז בגללה. כילד לא יכול היה לשבת בשקט — זו הייתה בדיחה משפחתית. ואז החל לתרגל מדיטציה, ומשהו השתנה. לא משום שקיבל תרופה, אלא משום שלמד לחזור לעצמו. כיום הוא מאסטר זן, מחבר הספר Original Love ומייסד אפליקציית המדיטציה The Way — ובשיחה עם ד"ר ראנגן צ'טרג'י הוא מסביר מדוע מדיטציה אינה מה שרוב האנשים חושבים שהיא.

מדיטציה היא לא עוד דבר שצריך "להשיג"

המכשול הגדול ביותר שאנשים מביאים אל הכרית הוא אותו מכשול שהם מביאים לכל תחום אחר בחייהם: הם רוצים לקבל משהו. קראתי שמדיטציה עוזרת לחרדה, אז אני מתרגל. שמעתי שהיא משפרת שינה, אז אני מנסה. זו גישה לגיטימית לחלוטין, אבל היא גם הסיבה שרוב האנשים נושרים.

שוקמן מסביר שמדיטציה, בניגוד לשאר ההרגלים הבריאותיים, אינה עובדת לפי הלוגיקה הזאת. "הכיוון הכללי שלנו בחיים הוא לנסות לקבל מה שאנחנו רוצים ולהימנע ממה שאנחנו לא רוצים," הוא אומר. "אבל במדיטציה אנחנו פותחים אפשרות אחרת לגמרי — פשוט להיות. יש כאן כבר משהו שצריך רק ליפול אל תוך זרועותיו."

הפרדוקס שהוא מתאר הוא אמיתי: אנחנו מקבלים את מה שרצינו כי אנחנו בסדר גם בלי לקבל אותו. הסבלנות גדלה לא באמצעות אימון הסבלנות, אלא בכך שנפסיק להתאמץ לקבל תוצאה.

חמש דקות ביום — ולמה זה מספיק

כשמישהו אומר לשוקמן שאין לו זמן למדיטציה, תשובתו פשוטה: "חמש דקות יש לכולם. חמש דקות רק בשבילך — לא כי אתה צריך לעשות את הדבר הזה שנקרא מדיטציה. פשוט חמש דקות להיות עם עצמך."

הוא ממליץ על שתי טכניקות מעשיות להטמעת ההרגל. הראשונה היא לקבל החלטה פעם אחת ולא לחזור עליה מדי יום — בדיוק כשם שאין מחליטים כל בוקר אם לצחצח שיניים. "קבעו לעצמכם תאריך יעד, חודש למשל, וזו ההחלטה שלכם. אתם לא שואלים את עצמכם כל פעם מחדש."

השנייה היא עיגון (stacking) — שילוב המדיטציה עם פעולה קיימת. ממש לפני כוס הקפה הראשונה, בזמן שהקומקום רותח, אחרי הליכת הבוקר. חמש דקות, הקומקום ממתין.

שוקמן גם מדגיש שאין מדיטציה רעה:

"המדיטציה הרעה היחידה היא זו שלא עשית."

אם ישבתם בכוונה להיות שקטים — עשיתם את זה. לא משנה כמה המוח היה עסוק.

ארבעת ה"אינים": מפה לדרך

בספרו Original Love מציע שוקמן מסגרת של ארבעה שלבים — שהוא מכנה "אינים", על שם התחילית In- שפותחת כל אחד מהם באנגלית — המתארים את המרחב שמדיטציה יכולה לפתוח עבורנו.

מיינדפולנס (תשומת לב) הוא הבסיס: להיות מודע למחשבות, לרגשות, לתחושות גוף, לצלילים. לא לנתח אותם — רק לשים לב. הדבר הגדול שקורה כאן הוא שינוי במערכת העצבים: מהמצב הסימפתטי ("הילחם או ברח") למצב הפאראסימפתטי — מנוחה, עיכול, שקט. שוקמן מספר שכשהחל לתרגל ברצינות, ישן 18 עד 20 שעות בלילה בשבוע הראשון. לא משום שהמדיטציה הייתה מייגעת — אלא משום שלראשונה הבין גופו עד כמה הוא עייף.

תמיכה היא האין השני, ולדעת שוקמן הוא המוזנח ביותר. אנשים רבים מנסים לתרגל לבד, וכשהם נושרים הם סבורים שעליהם לדחוף את עצמם יותר. הפתרון האמיתי הוא שיחת טלפון אחת עם חבר שגם הוא מנסה לתרגל. "פתאום אתה לא לבד בזה, וזה עושה הבדל עצום." תמיכה אינה רק אנשים — היא גם ההכרה שאיננו עצמאיים ומבודדים. כל נשימה היא תמיכה מהאטמוספרה. כל ארוחה היא תמיכה מהאדמה.

ספיגה (absorption) — בסנסקריט: סמאדהי — היא מצב שרוב האנשים מכירים מפעילויות שונות: מוזיקאי שאבד בנגינה, ספורטאי שנכנס ל"זון", צייר שלא שם לב שעברו שעתיים. במדיטציה, ההבדל הוא שמגיעים לאותו מצב בלי לעשות כלום. ללא תלות בגיטרה, ללא תלות באופניים.

"מעולם לא ידענו שאנחנו זקוקים לכל כך מעט כדי להיות מאושרים."

שוקמן מציין שאין בכך כדי לוותר על שאר הדברים שמביאים אהבה — אלא להכיר שיש גם מקור פנימי שאינו תלוי בשום תנאי חיצוני.

התעוררות (awakening) היא האין הרביעי, והקשה ביותר לתיאור. זה מה שקרה לשוקמן בגיל 19 כשעמד לבד על חוף מדברי בדרום אמריקה וצפה בשקיעה. "פתאום הרגשתי שאני לא מסתכל על הסצנה שמולי — אני חלק ממנה. תחושת ה'אני' הנפרד פשוט כבתה. ובמקומה הייתה תחושה של שייכות מוחלטת, של להיות חלק מהכל ללא יוצא מן הכלל."

להיות הגל — ולזכור שאתה גם האוקיינוס

אי-דואליות (non-duality) — המושג המתאר את חוויית ההתעוררות — נשמע מופשט, אבל שוקמן מציע דימוי פשוט: גל הסבור שהוא דבר בפני עצמו, ואינו מזהה שהוא חלק מאוקיינוס שלם. "האגו אומר: 'ההכרה הזו היא שלי'. אבל הכרתנו היא חלק מאוקיינוס עצום של הכרה. אנחנו גל שיצר צורה בשם הנרי או ראנגן — אבל באי-דואליות אנחנו מזהים את האוקיינוס שיצר את הגל."

הוא מבהיר שאי אפשר לרדוף אחרי חוויה כזו — היא אינה מגיעה בכוח. אבל תרגול עקבי יוצר את התנאים שבהם היא יכולה להופיע. כשהיא מגיעה ומשתלבת בחיים, אחת התוצאות המפתיעות ביותר היא שהפחד מהמוות פשוט מתפוגג. "אם אני לא נפרד, אין ממה לפחד."

כשהחיים אינם מרגישים כשורה — זה מידע

שוקמן מספר שבצעירותו הרגיש שמי שהוא בעולם — מישהו שמגרד ואינו יכול לשבת בשקט — זה כל מה שהוא. המדיטציה נתנה לו "סדקים קטנים" בסיפור הזה. "רגעים קטנים שבהם הבנתי: הגירוד קיים, אבל אני לא הגירוד. יש לי הוויה משלי."

"רק מעצם היותנו בני אדם, כבר יש לנו גישה אליו. הבעיה היא רק שאנחנו כל כך מותנים לא לדעת שיש לנו גישה אליו."

הוא מקשר את זה לרעיון שהוא מכנה "אהבה מקורית" (original love): בניגוד לתפיסה שאנחנו נולדים חסרים וצריכים להוכיח את עצמנו, הוא טוען שאנחנו נולדים שלמים, רצויים ושייכים. המדיטציה אינה דרך להשיג משהו חדש — היא דרך לחזור למה שתמיד היה שם.

מה לוקחים מזה

• חמש דקות זה מספיק, ועקביות עדיפה על משך. אל תחכו ל"זמן הנכון" לתרגל. קבלו החלטה פעם אחת, חברו אותה לפעולה קיימת, ותנו לה להפוך להרגל כמו צחצוח שיניים.
• אל תתרגלו לבד. שיחת טלפון אחת עם מישהו שגם הוא מנסה לתרגל, תועיל יותר מכל מאמץ פנימי. תמיכה היא חלק מהתרגול, לא תוספת אופציונלית.
• אם כשאתם עוצרים עולים לכם כל מיני דברים — זה בדיוק מה שאמור לקרות. זה אינו אומר שהמדיטציה לא עובדת. זה אומר שהמוח מעכל את מה שצבר. תנו לזה לעלות.
• התעוררות אינה מטרה לרדוף אחריה. היא תוצאה של תהליך. ככל שתתמסרו לתרגול עצמו — ולא לתוצאה — כך גדל הסיכוי שתגיעו לחוויות שלא ציפיתם להן.

• #מדיטציה
• #הנרי שוקמן
• #התעוררות
• #מיינדפולנס
• #אהבה עצמית
• #נון-דואליות