מייקל סיילור אצל לקס פרידמן: האינפלציה אינה מספר אחד — וזו כל הבעיה

"זה מעולם לא היה הקצב שבו דברים מתייקרים. זה פשוט הקצב שבו סל סינתטי של מוצרים ושירותים, שהממשלה בוחרת לעקוב אחריו, מתייקר." — מייקל סיילור, על מדד המחירים

מייקל סיילור הוא יו"ר MicroStrategy ובוגר MIT, ואחד מתומכי הביטקוין הבולטים בעולם. השיחה עם לקס פרידמן אינה על מחירים אלא על שאלה מוקדמת יותר: האם אנחנו בכלל מודדים נכון. זיקקנו את העיקר כפי שנאמר, ולא כייעוץ השקעות.

הערה על תאריך: הפרק הוקלט באפריל 2022. חלק מהאמירות נוגעות למצב שוק שהשתנה מאז. הבאנו את הטיעון המושגי, שנשאר רלוונטי, ולא את התחזיות קצרות-הטווח.

המשפט שנושא את הפרק

סיילור בא מהנדסה — הוא למד ב-MIT הנדסת אווירונאוטיקה והיסטוריה של המדע. ומשם מגיעה הביקורת שלו, שהיא בעצם ביקורת על שיטת מדידה:

"קחו אותנו חזרה ל-MIT, ואתם רוצים לפתור בעיה בדינמיקת נוזלים. לעצב את צורת גוף האונייה, או לעצב כנף. או מנוע, או נחיר בחללית — לא הייתם עושים את זה בחשבון פשוט, לא הייתם עושים את זה עם סקָלָר. אין מספר יחיד."

בהנדסה, הוא מסביר, זו מתמטיקה וקטורית, דינמיקת נוזלים חישובית, מימדים רבים. ואז:

"כשכלכלן אומר ששיעור האינפלציה הוא שני אחוזים, זה סקָלָר."

זו הנקודה שכל השאר נשען עליה. תופעה רב-ממדית — מיליוני מחירים שנעים בכיוונים שונים, בקצבים שונים, באזורים שונים — נדחסת למספר אחד, ואז מקבלים החלטות על בסיסו.

הוא מוסיף מאיפה זה הגיע אצלו: ב-MIT הוא למד דינמיקת מערכות בבית הספר סלואן, תחום שפיתח ג'יי פורסטר. המודלים הכלכליים שבנו שם היו כולם רב-ממדיים ולא-לינאריים. ואם רוצים לתאר איך משהו עובד בעולם האמיתי, אומר סיילור, חייבים להתחיל ממושג המשוב: אם מכפילים מחיר, הביקוש יורד, הניסיונות לייצר היצע גדלים — ויש השהיה עד שהקיבולת באמת גדלה.

מי מגדיר את הסל

מכאן הוא עובר לביקורת השנייה, החדה יותר. לדבריו, הכלכלנים נשבו בחשיבה מקובלת שמשווה אינפלציה למדד רשמי — מדד המחירים לצרכן וכדומה. אבל:

"זה מעולם לא היה הקצב שבו דברים מתייקרים. זה פשוט הקצב שבו סל סינתטי של מוצרים ושירותים, שהממשלה בוחרת לעקוב אחריו, מתייקר."

ההבחנה הזאת היא הלב. "כמה הדברים התייקרו" ו"כמה התייקר הסל שהממשלה הגדירה" הם שני דברים שונים — והגורם שמפרסם את המדד הוא גם הגורם שקובע מה נכנס אליו.

הוא ממחיש את הרב-ממדיות בדוגמה מהתקופה. בזמן הסגרים, אומר סיילור, בחלק אחד של הכלכלה פשוט לא היה אפשר לקנות — ולכן, מטבע הדברים, לא הופיעה שם אינפלציה. ובאותו זמן ממש, בחלק אחר, הייתה אינפלציה מיידית: כשהריבית יורדת, ערכן של אג"ח ארוכות-טווח מזנק. במילים שלו, שוק האג"ח חווה היפר-אינפלציה תוך דקות. אותה כלכלה, אותו רגע, שתי תוצאות הפוכות — וזה בדיוק מה שמספר יחיד אינו יכול לתפוס.

כסף, מטבע, ורכוש

ההבחנה השלישית שסיילור עושה נוגעת למילים עצמן:

"כסף הוא אנרגיה מוניטרית, או אנרגיה כלכלית. והאנרגיה הכלכלית צריכה למצוא את דרכה לתוך מדיום."

אם רוצים להזיז אותה מהר, כאמצעי חליפין, היא חייבת להיכנס למטבע. אבל היא יכולה גם לזרום לתוך רכוש — בית, זהב. וההבדל, לדבריו, מהותי: כסף שזורם לרכוש ישמור על ערכו טוב בהרבה מכסף שזורם למטבע.

לזה הוא מצמיד דימוי הנדסי שמסביר למה אינפלציה שוחקת. גובה טיסה, הוא אומר: בגובה רב הטמפרטורה נופלת דרמטית, מפני שזו אינה מערכת סגורה. האוויר מתפשט, הצפיפות יורדת, האנרגיה ליחידת נפח יורדת — ולכן הטמפרטורה יורדת. ומכאן:

"כשאתם מנפחים את היצע המטבע ב-6%, אתם שואבים 6% מהאנרגיה מתוך הנוזל שהכלכלה משתמשת בו כדי לתפקד."

הגל השני: אנרגיה דיגיטלית

זהו המסגור שסיילור נותן לביטקוין, והוא רחב מהנכס עצמו:

"יש שני רעיונות גדולים. הגל הראשון של הרעיונות היה מידע דיגיטלי — וזה גל האינטרנט, שרץ בערך משנת 1990, כשלושים שנה. והגל השני הוא אנרגיה דיגיטלית."

את הגל הראשון הוא מתאר כדה-מטריאליזציה: לוקחים ספר, מפרקים אותו לביטים, ומעבירים עותק של ספרייה שלמה למיליארד אנשים בעלות חשמל זניחה. וכך גם מוזיקה, חינוך, בידור ומפות.

ואז הוא מגיע למה שלדעתו חסר בגל הראשון, וזו התובנה החזקה בפרק:

"המרחב המקוון מוצף בהתקפות התחזות, בהונאות, בספאם ובזבל. ולמה? התשובה היא שהדור הראשון של האינטרנט היה מידע דיגיטלי — ואין בו אנרגיה. אין שימור אנרגיה במרחב המקוון. הדבר שגורם ליקום לעבוד הוא שימור אנרגיה."

ההמחשה שלו קונקרטית: בבית מלון צריך להשאיר כרטיס אשראי. אם תהרסו את החדר, יהיו לזה השלכות כלכליות, אולי פליליות, אולי מוניטין. במרחב המקוון אין מחיר לשום פעולה — ולכן שום דבר לא בולם.

מכאן, לתפיסתו, רכוש דיגיטלי בצורת מפתחות פרטיים הוא סוג הרכוש הקשה ביותר להחרמה: מכונית, בית, מניה, זהב, יהלומים, זכויות קניין רוחני — כל אלה, לדבריו, קלים לתפיסה בסדרי גודל.

וכאן ראוי לציין לזכותו סייג שהוא עושה בעצמו: הוא אומר במפורש שייתכן שהוא צודק וייתכן שהוא טועה בטענה שביטקוין הוא הרשת המאובטחת והעמידה ביותר. הוא מציג את זה כדעה, לא כעובדה.

מהנדסים מול פילוסופים

יש בפרק גם טיעון רחב יותר, שסיילור מודה שהוא מוטה: הוא למד היסטוריה של המדע לצד הנדסה, ולכן, בלשונו, יש לו הטיה לטובת המדע.

כשהוא מסתכל על עשרת אלפים השנים האחרונות ושוקל את השפעת הפילוסופיה והפוליטיקה על מצבו של האדם, המסקנה שלו נוקבת: זה מתקזז. על כל פוליטיקאי שהעלה רעיון טוב, אחר העלה רעיון רע. הוא מציין שאנחנו עדיין מתייחסים לאריסטו, אפלטון וסנקה כמקורות הכוונה — כלומר, לטענתו, ההתקדמות שם מוגבלת.

מנגד הוא מציב את ההנדסה. הדוגמה שלו נשענת על סדרי גודל: קילוואט-שעה, הוא אומר, הוא בערך כל האנרגיה שספורטאי מאומן מסוגל לספק ביום — ולדבריו כנראה שפחות מאחוז מאוכלוסיית העולם מסוגל לספק כזאת. המחיר הקמעונאי שלה נמוך מאוד. ומכאן הפער שהוא מצביע עליו בין מה שאדם מסוגל לייצר בגופו לבין מה שמנוע מייצר בזול.

הוא מרחיב את זה לכלל: כדי להביא משהו משמעותי לעולם, צריך קודם להפוך אותו לדיגיטלי, ואז לייצר אותו ביעילות גדולה בהרבה — פי מאה כהתחלה, ואולי פי מיליון כדי שיהיה סיכוי אמיתי. בני אדם חלמו לעוף אלפי שנים, הוא מזכיר, אבל בלי מנוע הבעירה הפנימית זה נשאר חלום.

מה לוקחים מזה

• בדקו במה נמדד המספר. לפני שמתווכחים על שיעור האינפלציה, שווה לשאול מה נכנס לסל שנמדד — ומי קבע אותו.
• מספר יחיד מסתיר התפלגות. אותה כלכלה יכולה לחוות אינפלציה אפסית באזור אחד והיפר-אינפלציה באחר, באותו רגע.
• כסף אינו מטבע. לפי סיילור, אנרגיה כלכלית שזורמת לרכוש שומרת על ערכה טוב יותר מזו שנשארת במטבע.
• מה שאין לו מחיר, אין לו בלם. ההסבר שלו לזבל ברשת — היעדר שימור אנרגיה — מסביר יותר מאשר רק ביטקוין.
• הפרק בן ארבע שנים. הטיעון המושגי עומד; כל אמירה על שוק או מחיר יש לקרוא בהקשר של אפריל 2022.

• #מייקל סיילור
• #לקס פרידמן
• #ביטקוין
• #אינפלציה
• #כלכלה