אילון מאסק מול עורכת ׳אקונומיסט׳: הריאיון שבו מישהי מתווכחת איתו

"אני מספיק כלכלנית. אם פשוט מנפיקים צ'קים — תהיה אינפלציה." — זאני מינטון בדוז, עורכת ׳אקונומיסט׳, למאסק

באתר כבר יש שלושה פוסטים על שיחות עם אילון מאסק. הריאיון הזה שונה מהם בדבר אחד פשוט: מולו יושבת זאני מינטון בדוז, העורכת הראשית של ׳אקונומיסט׳, והיא לא מסכימה. היא קוטעת, מבקשת מספרים, ומחזירה לו את הטענות שלו כשאלות. זה מה שהופך את הריאיון הזה לשווה קריאה בפני עצמו — פחות חזון, יותר ויכוח.

לוח הזמנים

הריאיון נפתח בשאלה איך ייראה העולם בעוד עשר שנים אם מאסק יצליח. התשובה שלו מוחלטת:

"קשה לי לדמיין עתיד שבו אין כמות מוחצת של בינה מלאכותית. בעוד עשר שנים אני מצפה שהיא תהיה גדולה בהרבה מסך האינטליגנציה האנושית."

ואז הוא מקדים את המועד:

"למעשה אני חושב שהבינה המלאכותית עשויה לעלות על סך האינטליגנציה האנושית בערך בעוד חמש שנים."

כשהמראיינת מוודאת שזה חל על הכול, הוא חוזר על המילה "הכול" שוב ושוב. היא מקשה: מה עם עבודות פיזיות, עבודות הרכבה? מאסק מסביר שזה בדיוק הצד השני של המשוואה — בינה מלאכותית שמתגלמת פיזית ברובוטים, כשהרובוט הוא בעיקר איבר ביצוע שמנוהל על ידי מודל גדול.

הגינה

מכאן הוא מגיע לניסוח שנעשה מזוהה איתו:

"אמרתי הרבה פעמים — אני חושב שהעבודה תהפוך לרשות."

וההמחשה שלו ביתית:

"אולי ההשוואה הטובה היא גינון. אתם לא חייבים לגנן. אתם לא חייבים לגדל ירקות בגינה — אפשר ללכת לחנות ושם יהיו ירקות מושלמים. או שאפשר לגדל בגינה, והם יהיו פחות מושלמים. העגבנייה שלכם לא תהיה עסיסית כמו זו שבחנות."

אבל, הוא מוסיף, כשמגיעים לחבר שהכין ארוחה מהירקות של הגינה שלו — יש בזה משהו.

ההמחשה מסבירה למה מישהו ירצה לעבוד. היא לא מסבירה ממה הוא יתקיים — וזו בדיוק הנקודה שבה המראיינת נכנסת.

הוויכוח

כאן מגיע החלק שבגללו שווה לקרוא את הריאיון הזה.

מינטון בדוז מציבה את הבעיה במפורש: אנחנו חיים בדמוקרטיות, אנשים מודאגים, ובעולם שהוא מתאר כמעט כל עבודה נעשית טוב יותר על ידי מכונה — בעוד התשואות זורמות לאנשים כמוהו. ומכאן שתי שאלות ישירות: האם נדרשת חלוקה מחדש בקנה מידה גדול? האם הוא צריך לשלם יותר מס, או שיוטלו מסים גבוהים בהרבה על הון?

התשובה של מאסק קצרה:

"אני חושב שהאוצר פשוט צריך להנפיק לאנשים צ'קים."

והתגובה שלה מיידית:

"אבל מאיפה מגיעה ההכנסה? אני מספיק כלכלנית. אם פשוט מנפיקים צ'קים — תהיה אינפלציה."

ומאסק לא מקבל את המסגרת בכלל. הוא טוען שהכללים שהיא מפעילה שייכים לעולם הקודם:

"אינפלציה היא פשוט היחס בין כמות הכסף לבין הסחורות והשירותים."

ולכן, לדבריו, אם התפוקה של סחורות ושירותים גדלה באופן דרמטי — נניח פי כמה מאות אחוזים — אפשר להגדיל את כמות הכסף, ובלבד שקצב יצירת הכסף נמוך מקצב גידול התפוקה. ואז, בלשונו, התוצאה הפוכה:

"אני אעשה תחזית: דפלציה תהיה הבעיה, לא אינפלציה."

זו הטענה הבודדת בריאיון שקל יהיה לבדוק בדיעבד — והוא מנסח אותה כתחזית מפורשת.

סין, ולמה זה עניין של חשמל

הנושא שבו מאסק הכי מפורט הוא דווקא לא מוצריו אלא התחרות מול סין. וההיגיון שלו טכני:

"בינה מלאכותית היא פונקציה של גורם ההגבלה — אם זה שבבים או חשמל."

ומכאן הנתון שהוא מציג:

"לסין יש הרבה יותר חשמל מארצות הברית. למעשה לסין כבר היום יש יותר חשמל מארצות הברית, אירופה והודו גם יחד."

לדבריו היא בדרך לפי ארבעה מייצור החשמל האמריקאי, בערך ביחס לגודל האוכלוסייה. והוא מוסיף שההגבלה בפועל כרגע היא יותר בצד ההספק והקירור מאשר בשבבים עצמם, כי צריכת החשמל של שבבי בינה מלאכותית גבוהה מאוד. אגב כך הוא מציין שצריכת המים של התחום, בניגוד לרושם הרווח, זניחה.

כשהמראיינת שואלת מה על ממשלת ארה"ב לעשות, ומזכירה את פיקוח הייצוא ואת ההצעות לאסור על שימוש במודלים סיניים, מאסק דוחה את הכיוון:

"אני לא חושב שזה עוזר. וזה לא ימנע מסין להיות המובילה בבינה מלאכותית."

הנימוק שלו פשוט: ממשלת ארה"ב יכולה לחוקק חוק שימנע מחברות אמריקאיות להשתמש במודלים סיניים, אבל אין לה סמכות על שאר העולם.

מי בשליטה

השאלה החדה ביותר שמינטון בדוז מציבה אינה כלכלית. היא שואלת אותו ישירות אם הוא בטוח שבני אדם כבר לא יהיו בשליטה בעוד עשר שנים. התשובה שלו אינה מתחמקת:

"אני חושב שזה לא סביר."

וההסבר מגיע דרך השוואה:

"באותו אופן שבו, אם הפער באינטליגנציה בין בינה מלאכותית לבני אדם גדול בהרבה מהפער בין בני אדם לשימפנזים — קשה לדמיין שהשימפנזים יהיו האחראים."

הוא גם לא מציג את עצמו כמי שיחזיק במושכות:

"יהיה טיפשי לחשוב שאני אשלוט בבינה מלאכותית גאונה שחכמה ממני בהרבה."

ומכאן הוא מעביר את השאלה ממקום אחד לאחר — לא איך נשלוט, אלא מה יהיו הערכים:

"מה שאנחנו יכולים וצריכים לנסות לעשות זה לוודא שלבינה המלאכותית יש ערכים טובים, שאכפת לה מהאנושות, ושהיא רוצה שנהיה מאושרים ונשגשג."

ואת התנאי שהוא רואה כמרכזי הוא מנסח כך:

"הדבר החשוב ביותר לבטיחות של בינה מלאכותית הוא שהיא תחתור לאמת ותהיה סקרנית עד הקצה."

זו עמדה שמוותרת מראש על שליטה ומהמרת על אופי. אפשר לחלוק עליה, אבל היא לפחות מנוסחת בבירור.

כשמינטון בדוז מקשה ושואלת אם החברות בתחום צריכות לפעול יחד כדי לצמצם סיכונים, מאסק מציע צעד מעשי אחד ומוגדר: שהחברות המובילות ייפגשו או יקיימו שיחה אחת לכמה שבועות ויעברו על סוגיות בטיחות; ושלפני שחרור מודל חדש, חזק במידה ניכרת מכל מה שקיים, תהיה לחברות המתחרות הזדמנות לבחון אותו.

"נסחפתי"

החלק האחרון שראוי לציון הוא הרגע שבו מאסק מעריך את עצמו. המראיינת שואלת אותו ישירות על הכספים שהשקיע בבחירות, על המעורבות שלו בקיצוצי הממשל אחר כך, ועל כך שהקיצוץ בפועל היה קטן בהרבה מהמוצהר. האם הוא מתחרט?

"אני חושב שנעשיתי מעורב קצת יותר מדי בפוליטיקה. נסחפתי, למען האמת."

את הנימוק המקורי הוא מסביר דרך הגירעון, ומביא השוואה אחת:

"תשלומי הריבית על החוב עולים על כל הסכום שמוצא על מערכת הביטחון והמודיעין גם יחד."

הריאיון ממשיך משם לעימות חריף יותר. מינטון בדוז מעלה את הביקורת שלפיה סגירה פתאומית של תוכניות סיוע גרמה לסבל מיותר, ומאסק דוחה אותה — לדבריו זה "גרם להרבה תלונות". כשהיא מקשה ושואלת אם אף ילד באפריקה לא מת כתוצאה מכך, הוא עונה שלדעתו זה פשוט לא נכון.

בריאיון עולים גם נושאים נוספים — אירופה, ביקורת שהופנתה אליו על אמירות בעלות אופי גזעני, וסטארלינק במלחמה באוקראינה. אלה חורגים ממה שאפשר לסכם באחריות בלי לצטט את הריאיון במלואו, והם מובאים כאן כציון לכך שהם חלק ממנו.

מה לוקחים מזה

• התחזית שאפשר לבדוק. מאסק אומר שהבעיה הכלכלית של העשור הבא תהיה דפלציה ולא אינפלציה. זו טענה מפורשת עם תאריך, ולא חזון.
• המחלוקת אינה על העתיד אלא על המעבר. מינטון בדוז לא חולקת על כך שהעולם ישתנה — היא שואלת ממה יתפרנסו אנשים בדרך.
• התשובה שלו עוקפת את שאלת המימון. הוא לא מציע מקור הכנסה אלא טוען שהכללים ישתנו — וזה ההבדל בין השניים.
• התחרות מול סין נמדדת בחשמל. לפי מאסק ההגבלה האמיתית היא הספק וקירור, ולכן גם פיקוח על שבבים לא מכריע.
• פיקוח יצוא, לדבריו, אינו פתרון. ממשלה יכולה להגביל את החברות שלה, לא את שאר העולם.
• והוא מודה במעורבות יתר. "נסחפתי" הוא ניסוח שלו, לא של המראיינת.

• #אילון מאסק
• #בינה מלאכותית
• #כלכלה
• #סין
• #עתיד העבודה
• #אקונומיסט