מנכ"ל רובינהוד: 100 אלף אנשים חיברו סוכן AI לחשבון — ואת התשואות שלהם הוא לא בודק

"אני לא באמת מסתכל מקרוב על התשואות שלהם." — ולאד טנב, כשנשאל אם מי שמשתמש בסוכני AI כדי להשקיע מרוויח או מפסיד

השיחה הזו התפרסמה לפני ימים ספורים, והיא שווה קריאה פחות בגלל התחזיות שבכותרת ויותר בגלל שני דברים קונקרטיים: מספר אחד שטנב עוקב אחריו, ומשפט אחד שהוא אומר כמעט בדרך אגב.

כדי למקם את הדברים: המראיינים מציינים בפתיחה שהיקף הנכסים שהאפליקציה מחזיקה עבור לקוחותיה עומד על כ-125 מיליארד דולר, אחרי גידול של כ-50 אחוזים בשנה אחת. כלומר מי שמדבר כאן הוא לא תיאורטיקן של בעלות — הוא מפעיל אחת התשתיות שדרכה היא נבנית.

המספר

טנב מנסח את מה שלדבריו עומד במרכז החברה, והוא לא מנוסח כמוצר אלא כעיקרון:

"הרעיון של עולם או של עתיד שבו יש יחסית מעט בעלים הוא שברירי מטבעו."

ומכאן לשאלה שהוא מציב:

"האם אנחנו יכולים באמת להפוך בעלות רחבה למציאות?"

ואת ההתקדמות הוא מודד במדד אחד, שקל לעקוב אחריו:

"אחוז משקי הבית באמריקה שמחזיקים מניות. כרגע זה משהו כמו 65 אחוזים. לפני שרובינהוד הגיעה זה היה בשנות ה-50 המוקדמות."

והיעד שהוא מציב גבוה:

"השאלה היא אם נוכל להגיע ל-95 אחוזים ומעלה."

זו מטרה שאפשר לבדוק, וזו נקודת החוזק של הטיעון שלו — הוא לא מדבר על תחושה אלא על אחוז.

"או שפשוט אין לרוב האנשים מספיק כסף"

המראיין לא מקבל את המדד כמו שהוא, ומחזיר שאלה שמפרקת אותו לשלושה:

"כמה מזה זו בעיה של בעלות, כמה זו בעיה של חינוך, וכמה זה פשוט שלרוב האנשים אין מספיק כסף?"

וטנב לא מתחמק:

"כן, גם זו בעיה. לרוב האנשים אין מספיק כסף."

אבל מכאן הוא מציג את המנגנון שלדעתו עובד, והוא לא מבוסס על שכנוע:

"ושם בעלות כפויה, או בעלות כברירת מחדל, הייתה מאוד משפיעה."

הדוגמה שהוא נותן היא תוכניות החיסכון הפנסיוני דרך המעסיק בארה"ב — לדבריו זה הדבר שבאמת הזיז את המחט שם, כי ההצטרפות מתרחשת מעצמה.

כלומר לפי הניתוח שלו הדרך להרחיב בעלות אינה להסביר לאנשים שכדאי — אלא לשנות מה קורה כשלא עושים כלום.

בהקשר הבינלאומי הוא מזכיר גם את הכיוון של הנפקת נכסים בצורה דיגיטלית, כדי שיהיה קל יותר להחזיק מניות אמריקאיות ונכסים אחרים מכל מקום בעולם.

סוכני AI שסוחרים בחשבון

החלק החדשותי בשיחה הוא מוצר שרובינהוד השיקה, וטנב מתאר אותו בפשטות טכנית.

"השקנו שני דברים — מסחר סוכני וכרטיס סוכני. ומה שזה מאפשר לאנשים לעשות זה, אם יש לכם סוכן AI, לגשת לכלים של רובינהוד."

והעיקרון שהוא מנסח רחב:

"כל מה שאתם יכולים לעשות בטלפון עם רובינהוד — אתם אמורים להיות מסוגלים לגרום לסוכן ה-AI שלכם לעשות."

בפועל, לדבריו, זה התחיל במסחר במניות, התרחב לאופציות, וקריפטו בדרך. הוא מזכיר גם תוספות קטנות יותר, כמו היכולת לראות את שכבות המס בתיק.

"למי שיכול להשתמש בסוכני AI ומתמצא סביר, זה נותן את הכוח של רובינהוד לרשותו."

והשאלה שנשאלה

כאן מגיע הרגע ששווה לשים לב אליו. המראיין שואל את השאלה המתבקשת — מה קורה בפועל לאנשים שעושים את זה:

"איזה נתונים אתה רואה לגבי אנשים שמשתמשים בסוכני AI כדי להשקיע? הם מרוויחים? מפסידים? איך זה יוצא בנתונים רחבים?"

והתשובה של טנב:

"אני לא באמת מסתכל מקרוב על התשואות שלהם."

ומיד אחר כך הוא כן מוסר מספר אחד:

"אבל הרבה אנשים מנסים את זה. יותר מ-100 אלף איש כבר הקימו חיבור כזה."

שני המספרים האלה יושבים זה לצד זה בלי שאיש מיישב ביניהם: כמה אנשים נכנסו — ידוע. מה קרה להם — לא נמדד.

מה שהוא כן אומר על השקעה פסיבית

דווקא בנקודה שבה קל היה למכור הבטחה, טנב מצמצם.

כשעולה השאלה איך בינה מלאכותית תשנה השקעה פסיבית לטווח ארוך ובניית תיק, התשובה שלו מפוכחת:

"אני לא חושב שזה ישתנה הרבה."

וההסבר פשוט: מדובר בהחלטת הקצאת נכסים שמתקבלת לעיתים רחוקות. מה שכן ישתנה, לדבריו, זה כמות הנתונים שיעמדו מאחורי ההחלטה.

הביקורת, והתשובה

השאלה החדה ביותר שמופנית אליו נוגעת לשווקי הניבוי — מוצר שמאפשר להמר על תוצאות אירועים — ולטענה שהוא קרוב מדי להימורים.

טנב לא מכחיש שהביקורת קיימת, אבל ממקם אותה אחרת:

"אנחנו מקבלים את הביקורת הזו, וגם מקבלים אותה משני הכיוונים."

התשובה המעשית שלו היא התאמה אישית: לדבריו יש משתמשים שפשוט לא רוצים לראות שווקי ניבוי, ולכן קיימת אפשרות לכבות אותם ולשלוט במה שמוצג באפליקציה. הוא מציג את זה כחלק מבעיה רחבה יותר שהחברה מתמודדת איתה — איך לוודא שמשתמש מודע לתכונה שיכולה להועיל לו, בלי להציף אותו.

בשיחה עולה גם ביקורת מכיוון אחר לגמרי, וטנב מקבל אותה:

"להפוך את הדברים לקוהרנטיים ואת מטרת החברה ואת מה שאנחנו מייצגים למובנים יותר — זו ביקורת הוגנת. אנחנו שומעים אותה קצת."

מתמטיקה, לא עסקים

לקראת הסוף הוא נשאל על הרקע שלו, והתשובה נוגעת למשהו רחב יותר מפיננסים:

"למדתי מתמטיקה. הייתי די טוב בזה. מעולם לא למדתי עסקים. אבל הרגשתי שלהיות טוב יותר במתמטיקה אימן אותי לחשוב טוב יותר — וחשיבה טובה יותר עוזרת בעסקים ובעוד המון דברים."

עוד כיוון שהוא מציג באותו הקשר נוגע לשוק הפרטי. לדבריו החברה השיקה קרן שמעניקה חשיפה לסל של חברות פרטיות בשלב מאוחר, לפני הנפקה, ובעקבותיה קרן שנייה בזווית אחרת. ההיגיון זהה: נכסים שהיו נגישים למעטים, בכלי זול יותר.

מה ש-AI עשה לצד השני של המשוואה

הנקודה החדה ביותר בשיחה מבחינת מי שמחזיק כסף באפליקציה אינה על מסחר אלא על אבטחה. וטנב מתאר שינוי כלכלי, לא טכנולוגי.

"אם קיימת פרצה, אי אפשר להסתמך על כך שפשוט קשה למצוא אותה או שזה יקר מדי."

הוא מסביר איך זה עבד קודם: תוקפים מתוחכמים ומדינתיים הפנו את המאמץ שלהם ליעדים הרכים והגדולים ביותר, ולכן ארגון שלא היה במוקד יכול היה לחשוש פחות. הוא גם לא חוסך את ההערכה שלו על המצב בענף:

"יש בנקים שמחזיקים טריליוני נכסים עם עמידה סייברית חלשה יחסית."

ומה שהשתנה הוא המחיר:

"עכשיו זה כל כך זול להריץ עוד תהליך, שבאמת צריך לוודא שאין חורים."

התשובה שלו מעשית: בדיקות חדירה, צוות אדום פנימי, ושימוש בכלים עצמם לצורך ההגנה.

מה לוקחים מזה

• המטרה שהוא מציב ניתנת למדידה. אחוז משקי הבית שמחזיקים מניות הוא מדד פשוט, והוא נוקב במספרים משני הכיוונים.
• בעלות רחבה היא טיעון על שבריריות. לפי טנב הבעיה במעט בעלים אינה הוגנות בלבד אלא יציבות.
• סוכני AI כבר סוחרים בפועל. לא כתרחיש עתידי — רובינהוד פתחה לזה מסלול, ולפי דבריו מעל 100 אלף איש חיברו אחד.
• אבל אין נתון על מה שקרה להם. זו התשובה שלו עצמו, והיא הפער הבולט בשיחה.
• ודווקא על השקעה פסיבית הוא לא מבטיח מהפכה. לדבריו החלטת ההקצאה נשארת נדירה, ומה שמשתנה הוא כמות המידע סביבה.

• #ולאד טנב
• #רובינהוד
• #בעלות
• #בינה מלאכותית
• #שווקים
• #גרהם סטפן